תחום הדשא הסינתטי הולך וצובר בארץ תאוצה מסחררת. משבר המים, טיפוח הערים והסביבה, והחיפוש המתמיד אחר פתרונות יפים, נוחים ושאינם מצריכים עבודה קשה מידי - כל אלה העלו את הדשא הסינתטי על המפה, והפכו אותו למוצר מבוקש, שכיום ניתן לראות בבתים פרטיים רבים, איי תנועה, מגרשי כדורגל, ועוד. 

איך הכול התחיל?, ומי צריך את זה בכלל?
בארצנו הקטנה והצמאה, משטחי דשא טבעי שכולנו גדלנו עליהם, חולמים אותם ומכירים, הם בעיה גדולה. ולמה? לדשא הטבעי כמה וכמה סוגים: אלטורו, דרבן, טיפוי, באפלו, סנטנה, קוקויה, פספולום ועוד. לכל דשא מאפיינים שונים, וכל סוג דורש משאבים אחרים ופותח למטרות שונות. למשל, הדרבן פותח למדשאות שברוב שעות היום הן מוצלות. הקוקויה פותח למדשאות שבהן דריכה מרובה. הטיפוי פותח לצורך מגע רך ונעים, וכן הלאה. אלא שכל סוגי הדשא, על מנת להיות יפים, ירוקים ובריאים צורכים כמויות אדירות של מים, דורשים טיפוח ואחזקה לא פשוטה ואף לא זולה, וגם אם יקבלו את הטיפול הטוב ביותר, לא בכל עונות השנה הם יהיו רעננים, ירוקים, בריאים ויפים.
כאן נכנס לתמונה הדשא הסינתטי. הדשא הסינתטי הומצא כבר לפני 25 שנה. מטרתו הראשונית הייתה ליצור כתם צבע ירוק. ניתן היה לראותו בעיקר בבתי מלון, כחלק מתפאורות של אירועים, ובברכות שחיה מקורות. המוצר הראשוני שהומצא היה שטיח בד (מחומר לבד), שעמידותו ואורך חייו היו קצרים וכל זאת מבלי שדרכו עליו. כ- 3 שנים לאחר מכן פותח מוצר אחר מחומר פלסטי, אשר הצליח לשפר את עמידותו של שטיח הלבד, אולם גם הוא לא שיווה מראה של דשא אמיתי ולא הצטיין בעמידותו לאורך זמן.
במהלך 10 השנים האחרונות, עבר המוצר שזכה בארץ לכינוי "דשא סינתטי" מהפך של ממש. הושקעו בפיתוחו משאבים כספיים רבים ושפע של יצירתיות ומחשבה. המוצרים שקיימים כיום בשוק הדשא הסינתטי עמידים בפני שחיקה, יכולים לחיות טוב גם באקלים קיצוני, וקיים מגוון אדיר של סוגים, שכל אחד מהם מתיימר לשוות מראה של דשא טבעי כזה או אחר.
ההבדלים העיקריים בין הסוגים השונים הם: גובה הסיב, מבנה הסיב, חומר הגלם, צפיפות (כמות סיבים למטר), בסיס המרבד ועמידותו לאורך זמן בהתאם לתוספים שהוחדרו במהלך היצור.

איך בוחרים את הסוג המתאים?
בחירת הסוג המתאים נובעת בעיקר משלושה מרכיבים - הצורך, התקציב ותנאי השטח. בראש ובראשונה עלינו לזהות את הצורך - האם הדשא משמש לדריכה או רק לנוי, מה חשוב לנו יותר- הרכות שלו או העמידות לאורך זמן, היכן הוא יותקן, מה יהיה שימושו העיקרי, מי עומד להשתמש בו, איזו בעיה אנו רוצים שהוא יפתור, ועוד. 
מדשאה למטרות ספורט, למשל, מצריכה סיב צפוף, גבוה, ובעל יכולת לשמש כבולם זעזועים בזמן ריצה ו/או נפילה. דשא בגינה פרטית, לעומת זאת, יהיה בדרך כלל הדשא הדומה ביותר למדשאה טבעית הן בצבעו והן במרקם. דשא לגן ילדים צריך להיות רך למגע, לא ארוך מידי, וצפוף מספיק בשביל לבלום נפילות. 
בעניין התקציב, מרבית הדשאים הסינתטיים בחלוף תקופה מסוימת, מחזירים את ההשקעה מול העלויות השוטפות של מדשאה טבעית. אך בכל זאת מדובר בהשקעה ראשונית לא קטנה, ולכן יש לבחון את עלות הדשא יחד עם עלות ההתקנה. סוגי דשא שונים ומטרות שונות מצריכות התקנה שונה. ההתקנה ברוב המקרים הינה פשוטה אך רצוי מאד להשתמש בשירותיו של בעל מקצוע שיש לו ניסיון והתרשמתם מעבודותיו. אורך חיי המדשאה הסינתטית מושפעים ביחס ישיר לאיכות ההתקנה ותקינותה. הנושא קריטי עד כדי כך שלעתים עדיף לחסוך בסוג הדשא ולא באיכות ההתקנה. הנושא הבא שיש לבחון הוא תנאי השטח - לא בכל מקום ניתן להתקין כל סוג, וכל שטח מצריך סגנון אחר של התקנה. כדאי להיעזר באיש מקצוע על מנת להחליט על ההתקנה הנכונה ביותר שתחזיק מעמד שנים ותיראה טוב. 
מראה הדשא הסינתטי ותחושתו שונים מסוג לסוג. לרוב זה עניין של טעם אישי, אך יש מספר טיפים כלליים התופסים תמיד: דשא שאמור לשמש לדריכה ולא רק לנוי, עדיף שגובה הסיב יהיה לפחות 25 מ"מ, בצפיפות מינימלית של 180 סיבים למ"ר. רצוי לבחור דשא בעל תוספי אנטי UV (קרינה אולטרה סגולית שמקורה בשמש), על מנת שהדשא יאריך שנים. כדאי תמיד שיצרן הדשא יהיה מוכר ובעל וותק וניסיון. כיום כל הדשאים שמשווקים בארץ מיוצרים מעבר לים. כל הנתונים הנ"ל קיימים במפרט הטכני של הדשא שבחרתם, ותוכלו לבקש מספק הדשא להציג אותם בפניכם.
לסיכום, לפני שבוחרים דשא סינתטי צריך להבין מה נדרש ממנו, ובאיזה אופן נשתמש בו. כן, גם יופי הדשא ורמת הדמיון שלו לדשא טבעי חשוב, אבל לא בטוח שזה צריך להיות השיקול העיקרי.