החורף הוא עונה מקסימה בגינה.  צמחים רבים הנמצאים בשלכת נחשפים במלוא הדר ענפיהם העירומים והציוריים.  האוויר הקר והצלול נותן תחושה שנקי יותר והאור מקנה לצמחים צבעים רכים יותר.  מאידך רוב הרב-שנתיים לא פורחים, מכאן החשיבות הרבה לפרחי החורף. 

אחד מצמחי החורף המוכרים והאהובים ביותר היינו הרקפת בזכות תפוצתה הרחבה (הן בטבע, הן בגינות פרטיות, והן בעציצים בבית) ומופע הפריחה הייחודי שלה.  צבע הפרחים נע מלבן עד סגול ואדום עז, כשהצבע הנפוץ הוא הפריחה של רקפת הבר ורוד–סגול. 

בשנים האחרונות החלו לגדל בארץ את הרקפת המצויה באופן מסחרי וניתן לרכוש במשתלות פקעות ועציצים בתקופת הסתיו, מה שנחשבת לאחת ההשקעות הטובות ביותר בגינה. 

בחודשי הסתיו מומלץ להתחיל בתהליך עיצוב גינות לקראת החורף והאביב.  כולנו מכירים את התחושה של לטייל בטבע ולראות את מרבדי הרקפות על צלע הגבעה או הרקפות הבודדות "המתחבאות" בין השיחים או הסלעים.  לאוהבי עיצוב גינה ארץ ישראלית וגינת צל הרקפת היא צמח אידיאלי.  את הרקפות אפשר לשתול במקומות שונים בגינה בכניסה המקבלת את פני המטילים בגינה.

לרקפת יתרונות רבים כמו: מופע פריחה ייחודי, מספר פרחים גדול לכל פקעת, עלווה מגוונת וציורית ומשך פריחה ארוך החל בחודשים החורפיים הגשומים עד סוף האביב. 

כל פרח נישא על עוקץ ארוך שקצהו העליון מכופף כלפי מטה. גם הפרח פונה למטה, אך כאשר הוא נפתח, מתקפלים עלי הכותרת הארוכים לאחור, תופעה המעניקה לו את מראהו המיוחד.  מטרת "הפריחה ההפוכה" היא מניעה מהגשם לפגוע באבקנים ולשטוף את האבקה. הכניסה של החרקים אל אבקניה של הרקפת היא מלמטה ולכן "צבועה" הכניסה התחתונה שלה בצבע סגול חזק, כאילו תלתה שלט: "הכניסה מכאן".  

פרח הרקפת נישא על עוקץ ארוך שקצהו העליון מכופף כלפי מטה כמו גם הפרח הפונה למטה.  העלים בוקעים עם הפרחים בראשית החורף בעלי צורת לב ומעוטרים בחלקם העליון. 

רקפת מצויה היא גיאופיט רב-שנתי ממשפחת הרקפתיים (Primulaceae) בעל פקעת גדולה, עגולה ושטוחה שקוטרה עשוי להגיע עד 15 ס"מ.  פקעת אחת יכולה לשאת עשרות פרחים. מכיוון שפקעת בגודל זה היא מחסן מזון רציני, ריכזה בה הרקפת רעל המגן עליה מפני בעלי חיים. רעל זה מכונה מיקלמין, שם שנגזר מהשם המדעי של הרקפת.

מוצא

הרקפות הנמכרות שייכות למין רקפת מצויה השייכת לקבוצה - Cyclamen, ובעולם קיימים 20 מיני רקפות. הרקפת המצויה (Cyclamen persicum) נפוצה בכל מרכז וצפון הארץ ונפוצה מאוד גם בירדן, לבנון, סוריה, טורקיה ובחלק מאיי יוון.  ממנה תורבתו רוב הזנים התרבותיים על ידי הכלאות ושינויים גנטיים מלאכותיים בהם הכפילו כמה פעמים את החומר הגנטי בתא ויצרו על ידי כך צמחים בעלי פרחי ענק.

גידול וטיפוחרקפת מצויה

רקפת הבר גדלה ללא טיפול מיוחד, וככל שעוברות השנים נותן הצמח פריחה מרובה יותר. כמו-כן הוא מתרבה בקלות ובתוך שנים ספורות ניתן לקבל מרבד של רקפות.

צמח זה עמיד מאוד למחלות, אינו זקוק לתוספת מזון ומעט מזיקים מעיזים לאכול את עליו הרעילים.

הרקפת הינו צמח מאריך חיים, עד עשרות שנים, ומינים אחרים רשמו שיאים בגנים בוטניים בעוברם את 100 השנה. התנאי היחיד שהרקפת דורשת הינו אדמה מנוקזת - עודף מים יגרום לריקבון הפקעת.

רקפת חדשה שנשתלה מפקעת חשופה, תיתן את מלוא עוצמתה רק באביב השני, מכיוון שבחורף הראשון עליה לבנות את מערכת השורשים.  מומלץ לשתול אותה במקום מוצל ומקום המושקה ממי הגשם.
 
רקפת תרבותית

כאשר בוחרים רקפת במשתלה בחרו צמח שנראה בריא, עלים בעלי צבע ירוק כהה, והציצו בין העלים לוודא שישנם ניצני פרחים רבים בדרך. 

סוד ההצלחה בגידול הרקפת היא לתת לה את התנאים הדומים ביותר לתנאים בהם גדלה הרקפת בטבע.

טיפול ראשוני

ברקפת שהבאתם הביתה סלקו עלים צהובים ופרחים שנרקבו בכדי למנוע התפתחות פטריית בוטריטיס.  אחר כך דללו מספר עלים ממרכז הצמח, פעולה העוזרת לאוורור הצמח ומאפשרת לניצנים לעלות ביתר קלות. 

מומלץ להעביר את הצמח לאדמה או לעציץ חרס גדול יותר. הניקוז בחרס טוב יותר וכך נשמרת קרירות השורשים.

טמפרטורה

כדי להאריך את חייה של רקפת הנמצאת בתוך הבית מומלץ להוציא את הרקפת החוצה למשך הלילה.  הטמפרטורות הרצויות הן ºc7 - ºc15 במשך היום וכ? ºc5 במשך הלילה.

אור

מקמו את הרקפת במקום המואר ביותר בבית, האידיאלי הוא אדן חלון אשר לא מקבל שמש ישירה.  הרקפת סובלת מקרינת שמש ישירה.

השקיה

כדאי להשקות את הרקפות כשהאדמה כמעט יבשה לחלוטין, או שהצמח מראה סימני מצוקה, אך היזהרו עודף מים יגרום לריקבון מיידי.  ההשקיה תמיד מלמטה כך שהפקעת לא תירטב.

לחות

הרקפת צריכה לחות גבוהה.  על כן מומלץ להרחיק אותה ממקורות חום.  אפשר גם להציב את העציץ על חלוקי נחל רטובים המונחים בקערית.

תוחלת חיים

כיום נמכרים זני רקפות תרבותיים אשר מגיעים מזריעה לפריחה בתוך 7-10 חודשים במקום 24-30 חודש בטבע. זנים אלו פשוט אינם מספיקים לפתח פקעת ועל כן בסוף הפריחה הם מתייבשים ומתים.  אפשר להתייחס אליהן כאל פרח עונתי.

אולם אפשר גם לנסות ולשמר אותן לשנה שנייה.  בסוף הפריחה הורידו את קצב ההשקיה בהדרגתיות. ברגע שהעלים התייבשו הפסיקו לגמרי את ההשקיה.  הניחו את העציץ על צידו במקום מוצל וקריר מחוץ לבית לתקופת התרדמה.  בסוף הקיץ עם הלבלוב העתיקו אותה למצע גידול טרי.  חזרו שוב להשקות בצורה סדירה.

ריבוי

את הזרעים ניתן לאסוף ולפזרם במקומות נוספים בגינה.